כשקמים בבוקר בלי חלום להגשים
אפשר להישאר במיטה ואפשר לצאת אל העולם
אפשר להישאר במיטה ולחלום על מקומות אחרים
ואפשר לנסוע רחוק ולרצות רק לחזור למיטה
(עידן רייכל, בין קירות ביתי)
שלום לכולם! חלקכם מכירים אותי וחלקכם לא. החלטתי לשתף אתכם במסע מופלא שאני מתכננת לעבור, מסע שמתחיל בימים, בשעות ובדקות אלה ממש, וסופו... אין לדעת כעת.
בעוד כשלושה שבועות אני טסה לקריביים, לתקופה מתוכננת של שנה. כבר עכשיו אני מתחילה להתגעגע ולחשוב על כל האנשים שאני ארצה לספר להם כל הזמן מה קורה איתי ומה עובר עלי, ולכן החלטתי להתחיל לכתוב.
למי שלא מכיר אותי, וגם למי שכן מכיר וכבר הספיק לשכוח, להלן הקדמה קצרה:
שמי ניצן, עוד מעט בת 32, גרה במושב רשפון. ב-4 השנים האחרונות היתה לי ולאמא שלי סמדר חנות פרחים מקסימה בשם "בשביל הפרחים" בתל אביב. לפני מספר חודשים החלטנו למכור את החנות ולצאת כל אחת לדרך חדשה. באותם ימים עוד לא היה לי מושג מי, מה ולאן, אבל הרגשתי עמוק בלב שמשהו בחיי הולך להשתנות.
לפני 8 שנים התחלתי ללמוד לתואר ראשון במנהל עסקים במרכז הבינתחומי הרצליה. ביום הראשון ללימודים היכרתי את עידו. עידו הכיר לי את הים. אמנם תמיד אהבתי את הים גם לפני כן, גדלתי לחופו, אירועים חשובים ומכוננים בחיי עברו עלי לפסקול הגלים, ותמיד הקפדתי לבלות את חופשותי תוך צפייה, צלילה ושכשוך בו. עידו הכיר לי את הים בדרך קצת אחרת... הוא הכיר לי את הים דרך היאכטה שלו – בטינה – סירה קטנה (32 פיט) ושובבה שעגנה במרינה הרצליה, אשר עליה יצאנו להפלגות נעימות של קבלת שבת בימי שישי אחר הצהריים. במשך השנים הפלגתי עם עידו ועם עדי (חברה נוספת שלמדה איתנו וחלקה עימנו את התחביב הימי) מספר פעמים על הבטינה בחו"ל (יוון, תורכיה, קפריסין), וגם במסגרת צוות תחרותי שהתחרה באליפויות ישראל, תחרויות השיט והמשטים השונים שנערכו בארץ בשנים 2003-2006.
לפני כשנה וחצי, בעקבות הפלגה שעשינו בראש השנה ספטמבר 2007) להחזרת יאכטה לארץ מתורכיה (עידו, עדי ועוד 3 חברים) הרגשתי פתאום צורך עז להבין יותר מה אני באמת עושה על הסירה הזאת. עד אז הייתי אשת צוות צייתנית ומסורה, מבצעת כל פקודה, יודעת גם ליזום פעולות חיוניות במסגרת השיט מפעם לפעם בהסתמך על הידע והניסיון שצברתי, אבל הייתי צריכה קצת סדר בבלגן ולתת שמות לפעולות ולתגובות שהסתגלתי לבצע על מנת לשפר את מקצועיות השיט שלי. החלטת השנה החדשה שלי היתה להפוך לסקיפרית בשנה שתבוא.
בסוף ינואר 2008 התחלתי את הקורס ב"דרך הים". אמנם בקורס ימאות הרגשתי כמו בבית (או יותר נכון במים...), אבל בקורסים הבאים אחריו העמקתי והרחבתי את ידיעותי בתחום השיט בדיוק לפי התוכנית. גולת הכותרת היתה הפלוטילה שהצטרפתי אליה באוקטובר לאיים האיוניים ביוון. הפעם שוב יצא לי להרהר רבות במה שאני עושה ובאיך שאני עושה את זה, ובמהלך הפלוטילה גמלה בליבי ההחלטה להגיע בחיים לנקודה שבה אוכל לצאת להפלגה של שנה מסביב לעולם. לא ידעתי להגדיר מתי, איך, עם מי ולמה, רק הרגשתי שזה הולך לקרות לי...
חזרתי לארץ, עשיתי את המבחן המעשי (טוב, נו, עשיתי שניים :-) ), ולאחר כחודש קיבלנו את ההחלטה למכור את החנות. כפי שכתבתי קודם, בשלב זה עוד לא היה לי מושג מה אני הולכת לעשות ביום שאחרי מכירת החנות (יום שלא היה ידוע מתי יגיע), אבל התחלתי "לזמן" :-)
אפשר להישאר במיטה ואפשר לצאת אל העולם
אפשר להישאר במיטה ולחלום על מקומות אחרים
ואפשר לנסוע רחוק ולרצות רק לחזור למיטה
(עידן רייכל, בין קירות ביתי)
שלום לכולם! חלקכם מכירים אותי וחלקכם לא. החלטתי לשתף אתכם במסע מופלא שאני מתכננת לעבור, מסע שמתחיל בימים, בשעות ובדקות אלה ממש, וסופו... אין לדעת כעת.
בעוד כשלושה שבועות אני טסה לקריביים, לתקופה מתוכננת של שנה. כבר עכשיו אני מתחילה להתגעגע ולחשוב על כל האנשים שאני ארצה לספר להם כל הזמן מה קורה איתי ומה עובר עלי, ולכן החלטתי להתחיל לכתוב.
למי שלא מכיר אותי, וגם למי שכן מכיר וכבר הספיק לשכוח, להלן הקדמה קצרה:
שמי ניצן, עוד מעט בת 32, גרה במושב רשפון. ב-4 השנים האחרונות היתה לי ולאמא שלי סמדר חנות פרחים מקסימה בשם "בשביל הפרחים" בתל אביב. לפני מספר חודשים החלטנו למכור את החנות ולצאת כל אחת לדרך חדשה. באותם ימים עוד לא היה לי מושג מי, מה ולאן, אבל הרגשתי עמוק בלב שמשהו בחיי הולך להשתנות.
לפני 8 שנים התחלתי ללמוד לתואר ראשון במנהל עסקים במרכז הבינתחומי הרצליה. ביום הראשון ללימודים היכרתי את עידו. עידו הכיר לי את הים. אמנם תמיד אהבתי את הים גם לפני כן, גדלתי לחופו, אירועים חשובים ומכוננים בחיי עברו עלי לפסקול הגלים, ותמיד הקפדתי לבלות את חופשותי תוך צפייה, צלילה ושכשוך בו. עידו הכיר לי את הים בדרך קצת אחרת... הוא הכיר לי את הים דרך היאכטה שלו – בטינה – סירה קטנה (32 פיט) ושובבה שעגנה במרינה הרצליה, אשר עליה יצאנו להפלגות נעימות של קבלת שבת בימי שישי אחר הצהריים. במשך השנים הפלגתי עם עידו ועם עדי (חברה נוספת שלמדה איתנו וחלקה עימנו את התחביב הימי) מספר פעמים על הבטינה בחו"ל (יוון, תורכיה, קפריסין), וגם במסגרת צוות תחרותי שהתחרה באליפויות ישראל, תחרויות השיט והמשטים השונים שנערכו בארץ בשנים 2003-2006.
לפני כשנה וחצי, בעקבות הפלגה שעשינו בראש השנה ספטמבר 2007) להחזרת יאכטה לארץ מתורכיה (עידו, עדי ועוד 3 חברים) הרגשתי פתאום צורך עז להבין יותר מה אני באמת עושה על הסירה הזאת. עד אז הייתי אשת צוות צייתנית ומסורה, מבצעת כל פקודה, יודעת גם ליזום פעולות חיוניות במסגרת השיט מפעם לפעם בהסתמך על הידע והניסיון שצברתי, אבל הייתי צריכה קצת סדר בבלגן ולתת שמות לפעולות ולתגובות שהסתגלתי לבצע על מנת לשפר את מקצועיות השיט שלי. החלטת השנה החדשה שלי היתה להפוך לסקיפרית בשנה שתבוא.
בסוף ינואר 2008 התחלתי את הקורס ב"דרך הים". אמנם בקורס ימאות הרגשתי כמו בבית (או יותר נכון במים...), אבל בקורסים הבאים אחריו העמקתי והרחבתי את ידיעותי בתחום השיט בדיוק לפי התוכנית. גולת הכותרת היתה הפלוטילה שהצטרפתי אליה באוקטובר לאיים האיוניים ביוון. הפעם שוב יצא לי להרהר רבות במה שאני עושה ובאיך שאני עושה את זה, ובמהלך הפלוטילה גמלה בליבי ההחלטה להגיע בחיים לנקודה שבה אוכל לצאת להפלגה של שנה מסביב לעולם. לא ידעתי להגדיר מתי, איך, עם מי ולמה, רק הרגשתי שזה הולך לקרות לי...
חזרתי לארץ, עשיתי את המבחן המעשי (טוב, נו, עשיתי שניים :-) ), ולאחר כחודש קיבלנו את ההחלטה למכור את החנות. כפי שכתבתי קודם, בשלב זה עוד לא היה לי מושג מה אני הולכת לעשות ביום שאחרי מכירת החנות (יום שלא היה ידוע מתי יגיע), אבל התחלתי "לזמן" :-)
המשך בפוסט הבא...
