31/7/2009 פוסט תשיעי, או: סיפורי ניו יורק

מה כבר אני אספר לכם על ניו יורק שעוד לא סופר? איזה חוויות אני חווה פה, שאם לא חוויתם אותן בעצמכם, בוודאי שמעתן עליהן מחבריכם וקרוביכם שהיו כאן? למרות זאת החלטתי לכתוב. בא לי לשתף אתכם בחוויות האישיות שלי, בתובנות שלי ובתגליות שלי בעיר שלעולם לא הולכת לישון, העיר שלא משנה כמה פעמים היית בה וכמה שנים אתה חי בה – לא תפסיק להפתיע, לחדש ולרגש.
הקשר הישראלי
לפני שנסעתי לניו יורק, סיפרתי לחברי בפלמה על "הקשר הישראלי". אני מניחה שאנחנו די מורגלים ומקבלים כמובן מאליו את הערבות ההדדית הלא ברורה הזו שקיימת בין ישראלים בחו"ל, את הגעגועים של כולנו לארצנו הקטנטונת על כל ריחותיה, טעמיה ובעיותיה, והצורך שלנו לשמור על התרבות והשפה שלנו בדרכים שונות ומשונות. למען האמת – אפילו אני המעטתי בערכו של הקשר הזה... מעבר לעזרה שקיבלתי מחברי משכבר הימים (ע"ע), מצאתי שברחוב סנט מרקס שבאיסט וילג' יש חנות שקוראים לה Holy Land שבה מוכרים רק תוצרת הארץ (גבינות של תנובה, ארטיקים של שטראוס, אבקות מרק של תלמה ואוסם, מהדורות מקומיות של כל העיתונים היומיים הישראליים ועוד כנה וכהנה), בתי קפה ומסעדות שמעבר לכך שהם מתהדרים בשמות ישראליים (כמו – קפה יפה, או קפה הדר) מגישים מנות על טהרת המטבח הישראלי (עד כמה שיש דבר כזה – מטבח ישראלי (-: ), מודעות דרושים לישראלים בלבד ואפילו שירותי ליווי אקסקלוסיביים – בעברית! נכון שבניו יורק יש ערב רב של תרבויות ועמים, אבל אני בטוחה ששיחה כזאת יכולה להיות רק בין שני ישראלים (או ישראליות במקרה זה), ולא בין שני סינים, הודים, מקסיקנים או כל עם אחר:
א:איך קוראים לבעלך?
ב: חנן
א: מאיפה הוא בארץ?
ב: מנתניה
א: באיזה תיכון הוא למד?
ב: באורט ליבוביץ'. ואת?
א: בשרת. הוא בגילי?
ב: כן
ואחרי שעה כשאני פוגשת את חנן אני מגלה שהיינו ביחד בחבר'ה בתיכון...
חברים משכבר הימים
תמיד כשנוסעים לניו יורק מתחילים לחפש מתחת לשטיח, בארגזים הישנים ובמגירות המוח, את כל האנשים שאנחנו מכירים בעיר. במרוץ אחר מיטה בחינם בעיר, פתאום עולות באוב מערכות יחסים נשכחות או קרובים-רחוקים הזויים, כגון: חבר של חברים, חברה של סבא וסבתא מההכשרה ("כשלון" התנועה הקיבוצית...), בני דודים מדרגה שלישית ורביעית או סתם שכן של בן של אחות של חברה מהצבא... לשמחתי, הפעם נסעתי לחברה אמיתית, כזאת שאני בקשר רציף איתה. מאיה עודדה אותי לבוא לניו יורק עוד מימי בסנט מרטין ופלמה, ובימים הראשונים בעיר התארחתי אצלה ואצל בעלה - בועז. מאיה ובועז פתחו בפני את ביתם, עזרתם ותמיכתם ברצון טוב ואהבה גדולה, ועל כך אני מודה להם מקרב ליבי. מעבר לכך, רק מפרסום שורה בסטטוס שלי בפייסבוק על נסיעתי המתוכננת לניו יורק, מיד קפצו עלי כמה חברי פייסבוק מתקופות שונות בחיי, שהציעו לי ליצור עימם קשר כשאגיע לעיר. כך פגשתי כאן את קרוליין וארז שלמדו איתי במרכז הבינתחומי ועזרו לי גם הם מי באירוח ומי בעזרה בחיפוש עבודה ודירה. מעבר לכך תרמו לי קרוביי ומכרי עוד כמה קשרים פוטנציאליים: גילית – חברה של אחותי, ג'סיקה – חברה של הגר המורה שלי ליוגה, ואביבה – בת דודה שניה של אמא שלי (שראיתי בפעם האחרונה בגיל 9...). כולם, בלי יוצא מהכלל, קיבלו אותי ברוחב לב ומהווים את הרשת החברתית הראשונה שלי בעיר. פשוט תענוג!
המירוץ לדירה
במסגרת חיפושי אחרי דירה בחודש האחרון הכרתי את מירב, סטודנטית לתואר שני ברפואה סינית וכתבת התרבות של "ידיעות אמריקה", שחיה בעיר כבר 7 שנים. לאחר חיפושים רבים מצאנו דירה חמודה בברוקלין, ממש בלוק מ-Prospect Park, חצי בלוק מה-Subway וכבר חשבנו שבא לציון גואל. אך שוד ושבר... יומיים לאחר החתימה על החוזה והעברת הכסף למתווכת – חזרו בהם בעלי הבית מהתחייבויותיהם לשפץ את הדירה לצרכינו, ועקב כך החלטנו לבטל את החוזה. במשך יומיים עוד ניסינו למצוא דירה חלופית – אך חיפושינו העלו חרס. לצערנו הרב נאלצנו לוותר לעת עתה על חלום המגורים המשותפים, ואני פניתי לחיפוש דירה בשביל עצמי. לשמחתי הרבה מצאתי לי דירה ב-Sublet לחודשיים ברחוב 90 מערב, בלוק מהסנטרל פארק. שותפי לדירה הם שני סטודנטים עסוקים למוסיקה בג'וליארד, והמקום שמצאתי לי יתן לי את השקט הנפשי להבין מי אני, מה אני ולאן אני הולכת בעיר המשוגעת והמשגעת הזו...
תרבות ואומנות
אחד הדברים המדהימים בניו יורק הוא המבחר העצום של תערוכות ואירועי תרבות. מה שמדהים אף יותר הוא הכמות הגדולה של תרבות חינמית. כך למשל במהלך יוני ויולי חולקו כרטיסים חינם להצגה "הלילה ה-12" במסגרת פרוייקט Shakespeare in the Park (לצערי פספסנו את זה...), למוזיאונים רבים (ביניהם ה-Metropolitan Museum וה-Brooklyn Museum) אפשר להכנס ע"י מתן תרומה סמלית בלבד על פי שיקול דעתו של המבקר, אותו נוהל מתקיים גם בבית ספר ליוגה שנקרא Yoga For the People, הפקות מופעי מחול ומוסיקה המתקיימים בפארקים השונים, וכמובן כל הופעות אומני הרחוב בסנטרל פארק, בתחנות וקרונות ה-Subway וקרנות הרחוב.
יוגה
זוכרים שסיפרתי בפוסט הקודם שבאג'נדה שלי לעשות קורס מדריכים ליוגה? ובכן עד שאני אוכל להרשות לעצמי את עלות הקורס, החלטתי להיות סטודנטית חופשית... כל בית ספר ליוגה שמכבד את עצמו נותן שיעור היכרות חינם. מעבר לכך שהמדיניות הזו מקלה עלי בימים אלה של ניסיון לחסוך כל גרוש, היא גם מאפשרת לי להתנסות בסוגים שונים של יוגה ולראות גישות שונות של מורים שונים. פשוט מרתק!
אחת ההתנסויות המעניינות ביותר היתה במרכז ליוגה שב-Ave. B באיסט וילג'. המרכז הזה הוא למעשה אשרם שהוקם על ידי גורו הודי שאסף סביבו קבוצה של מאמינים בהודו, בישראל ובעוד כמה מקומות בעולם, בא איתם לניו יורק בשביל להפיץ את הבשורה. רבים מהחברים באשרם הם ישראלים, ואנחנו השתתפנו בשיעור עם מורה בשם קשובה (Keshova). אל תטעו בשם... הוא גם ישראלי... השיעור היה מרתק, מאתגר ורוחני במיוחד, אבל מפעם לפעם התחשק לי לפרוץ בצחוק – אומנם אנחנו בשיעור יוגה, אבל המורה נשמע לי לעיתים קרובות כמו קרמבו מ"מבצע סבתא". משהו בסגנון של: ליסטן (listen), אקטואלי (actually) ועוד פנינים שכאלה... בכל מקרה – מומלץ בחום: http://www.ramakrishnananda.com/
המיתון
המיתון, או ה-Recession כמו שקוראים לזה פה, הכה את רחובות ניו יורק ללא רחם. אנשים רבים איבדו את מקום עבודתם, את דירותיהם או שמשכורתם קוצצה. תוצרי הלוואי הם: ירידה בערך הדירות למכירה, ירידה במחירי השכרות דירות היוקרה ועליה במחירי השכרות דירות 1-3 חדרים עקב מעבר של אנשים לדירות קטנות יותר, סיילים מטורפים ברוב החנויות על כל סוגי הסחורות (אני נהנית כמובן מהסיילים על הבגדים (-: ) וארוחות במחירי מיתון בכל רשתות המזון המהיר. אם יש לכם כסף – זה הזמן לבוא לעיר!
עבודה
ועכשיו קריאה לעזרה... הבלוג שלי נשלח בתפוצת נאטו, לאנשים שאני מכירה יותר או פחות, ואני יודעת שאנשים גם מוצאים אותו סתם באינטרנט. אני פונה אל הלב שלכם... אני מחפשת עבודה בניו יורק. לשמחתי אני מצויידת באזרחות אמריקאית, תואר ראשון במנהל עסקים וניסיון חיים עשיר, אבל למצוא עבודה בשוק שכזה – קשה מאוד. אני מחפשת עבודה בניהול פרויקטים או ניהול תפעולי, כאשר מעניין אותי במיוחד להכנס לתחום התרבות, האומנות, החינוך ומוסדות ללא כוונת רווח. אשמח אם כל אחד ינסה למצוא בבוידעם כל קשר אפשרי שיש לו בעיר (כבר אמרנו שיש פה מלא ישראלים וכולם מכירים את כולם...) כדי שאוכל למצוא עבודה במהרה. למרות האמור לעיל, כרגע אני מוכנה גם לעשות משהו במשרה חלקית או לתקופה זמנית, בשביל שאני אוכל להתחיל לנשום עמוק בלי לחטוף שוק בכל פעם שאני בודקת את חשבון הבנק שלי...
וכהרגלי בקודש, לינק לתמונות מניו יורק:
http://picasaweb.google.com/nitzantzan/NewYorkJuly2009?authkey=Gv1sRgCI263NSQltTfuAE#
להשתמע!

פוסט שמיני, או: להתראות פלמה דה מיורק – שלום ניו יורק ניו יורק!

כולם כותבים ושואלים ומתעניינים מה קורה איתי, איפה אני והאם השמועות שמתרוצצות עלי נכונות. סוף סוף מצאתי כמה רגעים כדי לשתף אתכם.
לפני כשבועיים, למרות הפוסט המפוצץ הקודם, התחיל לכרסם בי חשש. בהתחלה זה היה חשש, אחר כך זה היה משהו שקשור באגו, ובהמשך זה הפך להיות חלק ממני. זה קרה אחרי שיעור יוגה שעשיתי פה עם מורה מדהימה בשם ננדה. בתחילת השיעור ננדה הזכירה עיקרון חשוב ביוגה: עלינו להתמיד לעשות את התרגיל כל עוד גופנו מסוגל לעמוד במאמץ. ברגע שמרגישים שהאגו משתלט, והוא זה שמתמיד בתרגיל למרות שלגוף כואב – יש להפסיק את התרגיל ולנוח. שכשהאגו משתלט על היכולת הפיזית – הגוף ניזוק. פתאום הבנתי שזה בדיוק מה שקורה לי. האגו שלי – הרצון וההתמדה שלי במציאת עבודה בתחום קשה בשנה קשה – מתחיל להכאיב לגוף ולגרום לו נזק. נזק כלכלי, נזק נפשי וגם נזק פיזי (ע"ע הנקע מהפוסט הקודם).
אני לא אלאה אתכם בכל התהליך הארוך שעברתי, אני אסכם בזה שבסופו של דבר, אחרי 3 שבועות של מחשבות והתלבטויות הבנתי שאני צריכה ללכת הלאה. השייט הוא תחביב. היה נחמד אם הייתי יכולה לעסוק בזה, אבל זאת בוודאי לא השנה להכנס לתחום. המיתון העמוק גרם לבעלי סירות רבות למכור את סירותיהם, לא להפליג השנה או לצמצם צוותים. מצד שני – יש היצע רב של אנשי צוות (שהצטמצם משמעותית מאז שהגעתי בגלל שלאנשים פשוט נגמר הכסף אז הם חזרו הביתה), ואין מספיק עבודות לכולם. וכן. כנראה שזה גם קשור למזל. ועוד אבסורד – הסיבה שבחרתי מלכתחילה לחפש עבודה בתחום היתה התשוקה שלי לחיות שנה בים. בפועל – מאז עזבתי את הארץ לפני יותר משלושה חודשים יצא לי להפליג רק פעמיים לכמה שעות, וזה היה מזמן. אני – שבאתי מ-3 הפלגות בשבוע! בלי ים!
לאור כל האמור לעיל, ומאחר ואני בן אדם רציונלי שמנסה לנווט את חייו מעבר למזל ולאשליות, החלטתי ללכת הלאה.
היוגה הזכירה לי מי אני ומה אני ובמה אני צריכה להתמקד. אחד מהדברים שהחלטתי שאני רוצה לעשות הוא קורס מורים ליוגה. מעבר ללימוד העצמי הבלתי פוסק, תמיד מקבלים גם את הסיפוק בללמד אחרים. מצד שני – צריך גם להתפרנס... אז החלטתי לנסוע למקום בו הכל אפשרי, ולהפוך לחלק מזה (I want to be a part of it!) – תשלימו לבד (טוב, New York, New York).
הלאה – לניו יורק! תמיד חלמתי לגור בעיר הגדולה, והנה הנסיבות סידרו לי טיימינג טוב לנסוע לשם. בהתחלה אני אשהה אצל חברתי מאיה שחיה בעיר עם בעלה, ובהמשך אני מקווה למצוא דירה ועבודה. נכון, גם בניו יורק יש מיתון, אבל אני לא בררנית ולא מוגבלת. אני מוכנה לעבוד בכל עבודה שתתן לי הכנסה. זה יכול להיות בארומה אספרסו בר, בדוגי סיטר, בחברת הייטק או במכון כושר. אני לא מפחדת מעבודה קשה, ואיך שרק נכנסה לי המחשבה על ניו יורק לראש – מיד קפצו עלי כל החברים והמשפחה עם כל מיני קשרים שיש להם שם. מה גם שהבטחתי לשמור על קשר עם חברים אמריקאים מעולם השייט, ולא נראה לי שאני אחמיץ נסיעה לאיזה הפלגת סופשבוע מרעננת :-)
בקיצור, אני כולי נרגשת בציפייה, וממשיכה – ניצן מסביב לעולם! בים, באויר וביבשה!
הפוסט קצר אבל קולע. מבטיחה לעדכן בהמשך...
מצ"ב קישור לתמונות אחרונות מפלמה:
http://picasaweb.google.com/nitzantzan/PalmaDeMallorcaJune2009?authkey=Gv1sRgCNDwgJyWiuWwGw#