30/10/2009 פוסט אחד עשר וגם פוסט פרידה

נו, אז מה קורה איתך? איפה את? למה את לא כותבת יותר? מה, לא מגיע לנו לשמוע ממך? תזכירי לי שוב מה הכתובת של הבלוג? אה, לא כתבת כבר 3 חודשים? מה קרה?
טוב... אז מעשה שהיה כך היה...
זוכרים שלפני 10 פוסטים ו-8 חודשים מכרתי את העסק והחלטתי לצאת להרפתקה? ובכן – ההרפתקה ההיא הגיעה אל סופה. אחרי שסיימתי שלב בחיי הרגשתי צורך עז לקחת חופש של שנה מהחיים ולעשות משהו אחר ולא מחייב, שעיקרו עיסוק בתחביב שגורם לי להרגיש הכי הכי בעולם – השייט. לצערי לאחר 3 חודשים של חיפושי עבודה אינטנסיביים בקריביים ובים התיכון – הבנתי שזה כנראה לא יקרה. הסיבה העיקרית שבגללה זה לא קרה היא המיתון ועודף כוח האדם שהיה בתעשייה. הסיבה העוד יותר עיקרית – היא שזה פשוט לא היה צריך לקרות. לא נכנסת פה לענייני ניו אייג' או דת, שיחות עם הקוסמוס או ידה המכוונת של ישות אלוהית/כל יכולה כלשהי, אבל בשורה התחתונה, גם תוך כדי חיפוש העבודה על יאכטה הבנתי שזו לא תהיה הפלגת חיי. את הפלגת חיי אני מדמיינת בשלב בחיים בו אני לא מודאגת מכלום, חוץ מאשר אולי כמה מים ואוכל יש לי בסירה, כמה דלק ומה מזג האויר. בהפלגת חיי אני לא רוצה לעבוד בשביל מישהו, אני רוצה להנות בשביל עצמי. בהפלגת חיי אני רוצה להרגיש חופשיה לעבור ממקום למקום בלוח זמנים שלי. בהפלגת חיי אני רוצה שקט ושלווה. בקיצור – הבנתם...
אחרי שהבנתי את זה, הייתי פשוט צריכה לחזור למסלול החיים. לשמחתי היתה לי הפריוויליגיה להתלבט איפה אני רוצה להמשיך את מסלול החיים – האם בארץ המוכרת, החמה, המחבקת עד חנק שלנו (לטוב ולרע), או שמא הגיע זמני לעשות משהו אחר: התנסות בחיים אחרים, במדינה אחרת, תרבות אחרת והתחלה מקו זינוק חדש. בחרתי באופציה השנייה כי הרגשתי שבשלב זה בחיי משנה מקום – בהכרח משנה מזל. אני אוהבת את הארץ מאוד ואני אוהבת את החברים שלי והמשפחה שלי שחיים בה. אבל אם אני אוהבת חומוס זה לא אומר שאני לא יכולה לאהוב גם המבורגר... רק שלפעמים בא לי חומוס ולפעמים בא לי המבורגר. אז החלטתי לבחור עכשיו בהמבורגר ולקינוח לאכול תפוח :-).
אז עברתי לניו יורק לפני 4 חודשים. גם כאן ההתחלה היתה קשה, ולקח לי הרבה זמן למצוא את עצמי: למצוא לי דירה, עניין, עבודה, חברים, את הקפה שלי ועוד מיליון דברים שלא חושבים עליהם לפני שמחליטים לעבור למדינה אחרת. אבל לאט לאט החיים מתחילים להכנס למסלולם. גם אני עוברת שינוי ומבינה מחדש דברים שחשבתי שכבר שכחתי כמו: לגור שוב עם שותפים (יש לי שניים כאלה! אני – שלא גרתי עם שותפים כבר יותר מ-6 שנים!), להתחיל עבודה חדשה כשכירה (אחרי 4 שנים כעצמאית) ואפילו איזה סוג שמפו ושקיות אשפה לקנות ב-Duane Reade... להבין מהי חברות טובה – ובהזדמנות חגיגית זו אני רוצה להודות לכל החברים שלי כאן, בעיקר למאיה ובועז – שאירחו אותי בביתם ועזרו לי בצעדיי הראשונים בעיר, ותודה גם לחברים הטובים שלי מהארץ ולמשפחה שלי שמלווים אותי מידי יום בטלפון, במסנג'ר, בסקייפ, בפייסבוק ובמייל. למרות שבשנים האחרונות נהיה קל לשמור קשר – צריך לבחור לשמור עליו, וזה כל הקסם...
אז מה קורה איתי בתכלס?
אני גרה ב-Upper West Side של מנהטן, בלוק אחד מהסנטרל פארק. אני משתדלת לעשות ג'וגינג פעמיים – שלוש בשבוע, וכל בוקר בדרכי לסאבווי אני מתפעמת ומתרגשת מצבעי השלכת. יש לי קפה שכונתי וכמה מסעדות טובות באיזור, קולנוע לסרטים זרים (בלינקולן פלזה – מול הלינקולן סנטר), חנויות שאני יודעת שכדאי לקנות בהן, אבל עדיין לא מצאתי פאב שכונתי שיענה על הצורך של לרדת-רגע-לשתות-מתחת-לבית. לא נורא – בינתיים אני הולכת לפאבים שכונתיים בשכונות של אחרים :-).
לפני חודש התחלתי לעבוד במשרד הידידים האמריקאיים של המוזיאון הלאומי למדע בחיפה – מדעטק. במסגרת תפקידי אני אעסוק בהרחבת והעמקת הקשר עם התורמים האמריקאים של המוזיאון, שיווק ואירועים. חוצמזה – אני עושה גם בייביסיטר ועובדת פעם בשבועיים בפעילות שנקראת Israeliness – פעילות להורים וילדיהם הצעירים (מגיל 0 עד 7) – ישראלים שחיים בניו יורק. הפעילות כולה מתנהלת בעברית, ובכל פעם עושים פעילות בנושא נבחר אחר: חגים, עונות השנה, תל אביב וכו'. הפעילויות נמשכות שעתיים וכוללות עבודות יצירה, בישול ואפייה, הפעלה מוזיקלית (שירה וריקוד) וג'ימבורי. דרך הישראלינס אני מצליחה להכיר ולשמור על קשר עם ישראלים רבים שחיים פה – וככה להרגיש בבית גם בחו"ל :-). אני גם הולכת לבית כנסת – ולא – לא בגלל שאני מתחזקת... המרחק מהארץ גרם לי להתגעגע לכל מיני דברים שהיו מובנים לי מאליהם בחיי שם. בארץ בכל יום שישי אחר הצהריים יורד שקט על ישראל, שקט ששורה עליה עד מוצאי שבת. אמנם רובנו בארץ לא שומרי שבת, ורוב המקומות פתוחים – אבל בכל זאת יש מין תחושה חגיגית שקשה להגדיר אותה. הצורך שלי לשחזור התחושה הזאת הביא אותי לקהילת בני ישורון (הנקראת בקיצור BJ), קהילה קונסרבטיבית שמנהלת קבלות שבת מקסימות ונעימות בליווי נגינה ושירה של כל הציבור את התפילות והשירים שכולנו שרנו פעם בגן, בקיבוץ, אצל סבא וסבתא בבית ולעיתים אף בביתנו אנו. ל-BJ יש גם פעילות חברתית ענפה לחברי הקהילה והם גם מנהלים בית מחסה להומלסים. ממש רוח יהודית!
מעבר לזה בכל יום אני מכירה אנשים חדשים, כך שחיי החברה שלי הולכים ומשתפרים. אמנם מבחינה חברתית אני עוד לא מרגישה 100% בבית, אבל לפחות אני כבר לא מרגישה את הבדידות המעיקה שהיתה לי פה בהתחלה.
ומה עם הים אתם שואלים? ובכן – אל הים אני מתגעגעת יותר מהכל. יום אחד נסעתי במיוחד לקוני איילנד כדי לראות ים ושחפים וזה עשה לי טוב רק לנשום את האויר המלוח. ביום אחר יצאתי במסע חיפושים אחרי מרינות באיזור שלי. במנהטן עצמה יש איזה 2.5 מרינות מצחיקות, אבל בג'רזי סיטי שמהצד השני של ההדסון יש כמה מרינות יותר גדולות. אני מקווה שאני אמצא לי פה בקרוב איזה חבר או שניים עם יאכטה – וככה לפחות אני אוכל לחזור להרגיש את מי המלח זורמים לי בעורקים. בינתיים אני מסתכלת בעיניים כלות בתמונות ובסרטים שלי ושל חברי מהפלגות שלקחתי בהן חלק, ובעינים כלות יותר בתמונות ובסרטים של החברים שלי שממשיכים להפליג בשגרה ובחופשה בחו"ל. זה גם משהו!
מתישהו לפני מרץ אני אגיע לארץ, אבל אני עוד לא יודעת מתי. מבטיחה ליידע מראש.
עד אז – אתם מוזמנים לשמור איתי על קשר – ואני מתכוונת לכך בכל הרצינות!
אימייל: nitzantzan@gmail.com
סקייפ: nitzantzan
פייסבוק: Nitzan Levy
טלפון נייד: 057-9460502 (מספר ישראלי עם עקוב אחרי לנייד האמריקאי שלי! לכם זה עולה כמו שיחה בארץ! ולי זה לא עולה יותר משיחה מקומית!)
טלפון נייד בארה"ב: 1-646-203-5789+
נשיקות לכולם!
והנה כמה קישורים לתמונות מהזמן האחרון:
http://picasaweb.google.com/nitzantzan/NewYorkSeptember2009?authkey=Gv1sRgCKDpnvve66mk2wE#
http://picasaweb.google.com/nitzantzan/NewYorkSeptember2009SeeSea?authkey=Gv1sRgCMfOx5vJ6ObqFg#
http://picasaweb.google.com/nitzantzan/FreeIranNearTheUNAndPublicLibraryTourWithEtaySept2009?authkey=Gv1sRgCO-j1c-D6b6bjgE#
http://picasaweb.google.com/nitzantzan/SeeSeaNewYorkNewJerseySept2009?authkey=Gv1sRgCIbP2O-2w-Iw#

11/8/2009 פוסט עשירי, או: העבודה הראשונה שלי – Hip Hop Generation Next – דרום קוריאה על המפה! וגם – ממשיכים בחיפושים...

מה משותף להיפ הופ וקוריאה הדרומית? מסתבר שהמון! בשבוע האחרון לקחתי חלק בהפקה של אירועי היפ הופ בניו יורק, כאשר שתיים מהלהקות שהתארחו באירועים הגיעו מקוריאה. יומיים לאחר מכן ראיתי ב-YNET שגם ארצנו הקטנטונת זכתה לביקור של להקת היפ הופ מקוריאה, וזה גרם לי להתיישב ולכתוב על זה פוסט.
אבל ראשון ראשון ואחרון אחרון...
שבועיים לאחר שהגעתי לניו יורק נפגשתי לראשונה מזה כ-25 שנה עם קרובת משפחה רחוקה/קרובה – אביבה דייוידזון. אביבה היא בת דודה שנייה של אמא שלי (אמא שלה וסבא שלי היו בני דודים מדרגה ראשונה), ולמרות שמה העברי – היא אמריקאית לגמרי... אמנם היה לה פרק ישראלי בחייה (מגיל 9 עד גיל 19), ואחותה יעל מתגוררת בארץ, אבל היא חיה בניו יורק את רוב חייה הבוגרים.
אביבה עומדת בראש ארגון שנקרא Dancing in the Streets, ארגון שפועל בניו יורק כבר 25 שנה, והמטרה שלו להפיק מופעי מחול שמשלבים בין הקהילה, הנוף העירוני והתרבות האורבנית שהתפתחה בו. התוכנית המרכזית השנה נקראה Hip Hop Generation Next, והאירועים שהתקיימו תחת הכותרת הזו התרחשו במספר מוקדים ברחבי ניו יורק: ב-Projects של ברוקלין (המקבילה האמריקאית ל"שיכונים" שלנו), ב-Queensbridge Park שב-Queens, ב-St. Mary's Park שב-Bronx, וגולת הכותרת – בפרוייקט מופעי החוץ של ה-Lincoln Center – מרכז התרבות הממסדית של העיר ניו יורק.
אביבה ביקשה ממני לקחת חלק בהפקת 3 מהאירועים הנ"ל, ואני שמחתי לעזור. תפקידי בפועל היה מנהלת הצגה – להיות אחראית על קבלת האומנים, בעיות הת"ש שלהם, על סדר עליית האומנים לבמה והקשר לאנשי הסאונד. אמנם מעולם לא עבדתי בתור מפיקה או מנהלת הצגה, אבל לאלה מכם שמכירים אותי היטב – אתם יודעים שעשיתי את זה בהליכה... מעבר לכך גם נהניתי כל כך שלא האמנתי שמשלמים לי על זה כסף...
במופעים השכונתיים הופיעו קבוצות מקומיות של רקדנים, כאלה שצמחו ממרכזים קהילתיים ומהרחוב. Dancing in the Streets איתרה את האומנים הללו ונתנה להם את הבמה להופיע מול הקהילה. כל אירוע כזה הונהג על ידי קבוצה קצת יותר ממוסדת שנקראת Illstyle & Peace Productions – קבוצה של כ-12 רקדנים מפילדלפיה שעושה מופעים שכאלה בכל רחבי ארה"ב. ראו קישור: http://www.youtube.com/watch?v=y-BRGm3xV54
האירוע בלינקולן סנטר היה גדול יותר, והשתתפו בו להקות מקצועיות יותר, בעלות שם בינלאומי:
FootworKINGz – להקה של 6 בחורים צעירים משיקגו, שהביאה את ריקוד ההיפ הופ השחור לרמה מדהימה. הלהקה הזו כבר קיימת למעלה מ-20 שנה, ורקדניה לדורותיהם השתתפו אף באחד מסיבובי ההופעות של מדונה.
ראו קישור: http://www.youtube.com/watch?v=4L31Xlcjyi0
Chinese American Council Martial Arts Society – להקה של סינים ניו יורקים שמבצעים מופע מחול המשלב אומנויות לחימה סיניות עתיקות.
Lee in Soo Dance Project – להקת מחול מודרני שהגיעה מדרום קוריאה.
Last for One – כוכבי הערב – ללא ספק – להקת היפ הופ מדרום קוריאה. ראו קישור: http://www.youtube.com/watch?v=-Nkgn6KXvzc
Full Circle – להקה ניו יורקית, מהברונקס – הרובע שהוליד את תרבות ההיפ הופ. הלהקה מונהגת על ידי Rokaffela ו-Kwikstep (זה לא טעות – ככה כותבים את זה...), והם משלבים מופע מוזיקלי עם ריקודי ברייקדאנס והיפ הופ.
Bajah & the Dry Eye Crew – להקה מסיירה ליאון שמנגנת מוזיקת רגאיי / היפ הופ / סול – משהו מטורף...
גם Illstyle & Peace Productions הופיעו בלינקולן סנטר במעין מופע חימום שנקרא Cipher – הסייפר מונהג על ידי ראש הלהקה Brando "Peace" Albright ובמהלכו מושמעת מוסיקת היפ הופ והקהל מוזמן להצטרף לרקדנים שעל הבמה ל-Frestyle.
לאחר שנגמר הערב בלינקולן סנטר הוזמנו כל האומנים וכל העוסקים במלאכה ל-After Party בבר של מלון אמפייר, ושם אחרי היום המפרך היתה לכולם הזדמנות להכיר, להתחכך ולהתחבר עם כולם. אני התחברתי במיוחד עם אמה, בחורה מקוריאה שהגיעה לניו יורק לפני שנה כדי לעשות תואר שני באוניברסיטת קולומביה בניהול אדמיניסטרציה של מוסדות אומנות והתנדבה לעזור באירוע בתור מתורגמנית לקבוצות הקוריאניות ועוזרת ההפקה שלי, וביחד איתה הלכנו לארוחת לילה עם הרקדנים הקוריאנים מ-Last For One ברחוב קוריאה – מסתבר שקטע הרחוב 32 שבין השדרה ה-6 וה-5 נקרא רחוב קוריאה, וכל הבלוק מלא במסעדות וחנויות קוריאניות. פשוט מדהים!
לצערי מרוב שהייתי עסוקה וטרודה במהלך האירועים – לא צילמתי הרבה תמונות, אבל מצ"ב קישור לכמה תמונות שבכל זאת יצאו:
http://picasaweb.google.com/nitzantzan/NewYorkHipHopProductionAug2009?authkey=Gv1sRgCMX_8ZOtm-3kLQ#

מעבר לכך, אבקשכם להמשיך לעזור לי במציאת קשרים בעיר לצרכים חברתיים וצרכי עבודה. אני מחפשת עבודה בניהול פרויקטים או ניהול תפעולי, כאשר מעניין אותי במיוחד להכנס לתחום התרבות, האומנות, החינוך ומוסדות ללא כוונת רווח. אשמח אם כל אחד ינסה למצוא בבוידעם כל קשר אפשרי שיש לו בעיר (כבר אמרנו שיש פה מלא ישראלים וכולם מכירים את כולם...) כדי שאוכל למצוא עבודה במהרה.

להשתמע!

פוסט שמיני, או: להתראות פלמה דה מיורק – שלום ניו יורק ניו יורק!

כולם כותבים ושואלים ומתעניינים מה קורה איתי, איפה אני והאם השמועות שמתרוצצות עלי נכונות. סוף סוף מצאתי כמה רגעים כדי לשתף אתכם.
לפני כשבועיים, למרות הפוסט המפוצץ הקודם, התחיל לכרסם בי חשש. בהתחלה זה היה חשש, אחר כך זה היה משהו שקשור באגו, ובהמשך זה הפך להיות חלק ממני. זה קרה אחרי שיעור יוגה שעשיתי פה עם מורה מדהימה בשם ננדה. בתחילת השיעור ננדה הזכירה עיקרון חשוב ביוגה: עלינו להתמיד לעשות את התרגיל כל עוד גופנו מסוגל לעמוד במאמץ. ברגע שמרגישים שהאגו משתלט, והוא זה שמתמיד בתרגיל למרות שלגוף כואב – יש להפסיק את התרגיל ולנוח. שכשהאגו משתלט על היכולת הפיזית – הגוף ניזוק. פתאום הבנתי שזה בדיוק מה שקורה לי. האגו שלי – הרצון וההתמדה שלי במציאת עבודה בתחום קשה בשנה קשה – מתחיל להכאיב לגוף ולגרום לו נזק. נזק כלכלי, נזק נפשי וגם נזק פיזי (ע"ע הנקע מהפוסט הקודם).
אני לא אלאה אתכם בכל התהליך הארוך שעברתי, אני אסכם בזה שבסופו של דבר, אחרי 3 שבועות של מחשבות והתלבטויות הבנתי שאני צריכה ללכת הלאה. השייט הוא תחביב. היה נחמד אם הייתי יכולה לעסוק בזה, אבל זאת בוודאי לא השנה להכנס לתחום. המיתון העמוק גרם לבעלי סירות רבות למכור את סירותיהם, לא להפליג השנה או לצמצם צוותים. מצד שני – יש היצע רב של אנשי צוות (שהצטמצם משמעותית מאז שהגעתי בגלל שלאנשים פשוט נגמר הכסף אז הם חזרו הביתה), ואין מספיק עבודות לכולם. וכן. כנראה שזה גם קשור למזל. ועוד אבסורד – הסיבה שבחרתי מלכתחילה לחפש עבודה בתחום היתה התשוקה שלי לחיות שנה בים. בפועל – מאז עזבתי את הארץ לפני יותר משלושה חודשים יצא לי להפליג רק פעמיים לכמה שעות, וזה היה מזמן. אני – שבאתי מ-3 הפלגות בשבוע! בלי ים!
לאור כל האמור לעיל, ומאחר ואני בן אדם רציונלי שמנסה לנווט את חייו מעבר למזל ולאשליות, החלטתי ללכת הלאה.
היוגה הזכירה לי מי אני ומה אני ובמה אני צריכה להתמקד. אחד מהדברים שהחלטתי שאני רוצה לעשות הוא קורס מורים ליוגה. מעבר ללימוד העצמי הבלתי פוסק, תמיד מקבלים גם את הסיפוק בללמד אחרים. מצד שני – צריך גם להתפרנס... אז החלטתי לנסוע למקום בו הכל אפשרי, ולהפוך לחלק מזה (I want to be a part of it!) – תשלימו לבד (טוב, New York, New York).
הלאה – לניו יורק! תמיד חלמתי לגור בעיר הגדולה, והנה הנסיבות סידרו לי טיימינג טוב לנסוע לשם. בהתחלה אני אשהה אצל חברתי מאיה שחיה בעיר עם בעלה, ובהמשך אני מקווה למצוא דירה ועבודה. נכון, גם בניו יורק יש מיתון, אבל אני לא בררנית ולא מוגבלת. אני מוכנה לעבוד בכל עבודה שתתן לי הכנסה. זה יכול להיות בארומה אספרסו בר, בדוגי סיטר, בחברת הייטק או במכון כושר. אני לא מפחדת מעבודה קשה, ואיך שרק נכנסה לי המחשבה על ניו יורק לראש – מיד קפצו עלי כל החברים והמשפחה עם כל מיני קשרים שיש להם שם. מה גם שהבטחתי לשמור על קשר עם חברים אמריקאים מעולם השייט, ולא נראה לי שאני אחמיץ נסיעה לאיזה הפלגת סופשבוע מרעננת :-)
בקיצור, אני כולי נרגשת בציפייה, וממשיכה – ניצן מסביב לעולם! בים, באויר וביבשה!
הפוסט קצר אבל קולע. מבטיחה לעדכן בהמשך...
מצ"ב קישור לתמונות אחרונות מפלמה:
http://picasaweb.google.com/nitzantzan/PalmaDeMallorcaJune2009?authkey=Gv1sRgCNDwgJyWiuWwGw#