נו, אז מה קורה איתך? איפה את? למה את לא כותבת יותר? מה, לא מגיע לנו לשמוע ממך? תזכירי לי שוב מה הכתובת של הבלוג? אה, לא כתבת כבר 3 חודשים? מה קרה?
טוב... אז מעשה שהיה כך היה...
זוכרים שלפני 10 פוסטים ו-8 חודשים מכרתי את העסק והחלטתי לצאת להרפתקה? ובכן – ההרפתקה ההיא הגיעה אל סופה. אחרי שסיימתי שלב בחיי הרגשתי צורך עז לקחת חופש של שנה מהחיים ולעשות משהו אחר ולא מחייב, שעיקרו עיסוק בתחביב שגורם לי להרגיש הכי הכי בעולם – השייט. לצערי לאחר 3 חודשים של חיפושי עבודה אינטנסיביים בקריביים ובים התיכון – הבנתי שזה כנראה לא יקרה. הסיבה העיקרית שבגללה זה לא קרה היא המיתון ועודף כוח האדם שהיה בתעשייה. הסיבה העוד יותר עיקרית – היא שזה פשוט לא היה צריך לקרות. לא נכנסת פה לענייני ניו אייג' או דת, שיחות עם הקוסמוס או ידה המכוונת של ישות אלוהית/כל יכולה כלשהי, אבל בשורה התחתונה, גם תוך כדי חיפוש העבודה על יאכטה הבנתי שזו לא תהיה הפלגת חיי. את הפלגת חיי אני מדמיינת בשלב בחיים בו אני לא מודאגת מכלום, חוץ מאשר אולי כמה מים ואוכל יש לי בסירה, כמה דלק ומה מזג האויר. בהפלגת חיי אני לא רוצה לעבוד בשביל מישהו, אני רוצה להנות בשביל עצמי. בהפלגת חיי אני רוצה להרגיש חופשיה לעבור ממקום למקום בלוח זמנים שלי. בהפלגת חיי אני רוצה שקט ושלווה. בקיצור – הבנתם...
אחרי שהבנתי את זה, הייתי פשוט צריכה לחזור למסלול החיים. לשמחתי היתה לי הפריוויליגיה להתלבט איפה אני רוצה להמשיך את מסלול החיים – האם בארץ המוכרת, החמה, המחבקת עד חנק שלנו (לטוב ולרע), או שמא הגיע זמני לעשות משהו אחר: התנסות בחיים אחרים, במדינה אחרת, תרבות אחרת והתחלה מקו זינוק חדש. בחרתי באופציה השנייה כי הרגשתי שבשלב זה בחיי משנה מקום – בהכרח משנה מזל. אני אוהבת את הארץ מאוד ואני אוהבת את החברים שלי והמשפחה שלי שחיים בה. אבל אם אני אוהבת חומוס זה לא אומר שאני לא יכולה לאהוב גם המבורגר... רק שלפעמים בא לי חומוס ולפעמים בא לי המבורגר. אז החלטתי לבחור עכשיו בהמבורגר ולקינוח לאכול תפוח :-).
אז עברתי לניו יורק לפני 4 חודשים. גם כאן ההתחלה היתה קשה, ולקח לי הרבה זמן למצוא את עצמי: למצוא לי דירה, עניין, עבודה, חברים, את הקפה שלי ועוד מיליון דברים שלא חושבים עליהם לפני שמחליטים לעבור למדינה אחרת. אבל לאט לאט החיים מתחילים להכנס למסלולם. גם אני עוברת שינוי ומבינה מחדש דברים שחשבתי שכבר שכחתי כמו: לגור שוב עם שותפים (יש לי שניים כאלה! אני – שלא גרתי עם שותפים כבר יותר מ-6 שנים!), להתחיל עבודה חדשה כשכירה (אחרי 4 שנים כעצמאית) ואפילו איזה סוג שמפו ושקיות אשפה לקנות ב-Duane Reade... להבין מהי חברות טובה – ובהזדמנות חגיגית זו אני רוצה להודות לכל החברים שלי כאן, בעיקר למאיה ובועז – שאירחו אותי בביתם ועזרו לי בצעדיי הראשונים בעיר, ותודה גם לחברים הטובים שלי מהארץ ולמשפחה שלי שמלווים אותי מידי יום בטלפון, במסנג'ר, בסקייפ, בפייסבוק ובמייל. למרות שבשנים האחרונות נהיה קל לשמור קשר – צריך לבחור לשמור עליו, וזה כל הקסם...
אז מה קורה איתי בתכלס?
אני גרה ב-Upper West Side של מנהטן, בלוק אחד מהסנטרל פארק. אני משתדלת לעשות ג'וגינג פעמיים – שלוש בשבוע, וכל בוקר בדרכי לסאבווי אני מתפעמת ומתרגשת מצבעי השלכת. יש לי קפה שכונתי וכמה מסעדות טובות באיזור, קולנוע לסרטים זרים (בלינקולן פלזה – מול הלינקולן סנטר), חנויות שאני יודעת שכדאי לקנות בהן, אבל עדיין לא מצאתי פאב שכונתי שיענה על הצורך של לרדת-רגע-לשתות-מתחת-לבית. לא נורא – בינתיים אני הולכת לפאבים שכונתיים בשכונות של אחרים :-).
לפני חודש התחלתי לעבוד במשרד הידידים האמריקאיים של המוזיאון הלאומי למדע בחיפה – מדעטק. במסגרת תפקידי אני אעסוק בהרחבת והעמקת הקשר עם התורמים האמריקאים של המוזיאון, שיווק ואירועים. חוצמזה – אני עושה גם בייביסיטר ועובדת פעם בשבועיים בפעילות שנקראת Israeliness – פעילות להורים וילדיהם הצעירים (מגיל 0 עד 7) – ישראלים שחיים בניו יורק. הפעילות כולה מתנהלת בעברית, ובכל פעם עושים פעילות בנושא נבחר אחר: חגים, עונות השנה, תל אביב וכו'. הפעילויות נמשכות שעתיים וכוללות עבודות יצירה, בישול ואפייה, הפעלה מוזיקלית (שירה וריקוד) וג'ימבורי. דרך הישראלינס אני מצליחה להכיר ולשמור על קשר עם ישראלים רבים שחיים פה – וככה להרגיש בבית גם בחו"ל :-). אני גם הולכת לבית כנסת – ולא – לא בגלל שאני מתחזקת... המרחק מהארץ גרם לי להתגעגע לכל מיני דברים שהיו מובנים לי מאליהם בחיי שם. בארץ בכל יום שישי אחר הצהריים יורד שקט על ישראל, שקט ששורה עליה עד מוצאי שבת. אמנם רובנו בארץ לא שומרי שבת, ורוב המקומות פתוחים – אבל בכל זאת יש מין תחושה חגיגית שקשה להגדיר אותה. הצורך שלי לשחזור התחושה הזאת הביא אותי לקהילת בני ישורון (הנקראת בקיצור BJ), קהילה קונסרבטיבית שמנהלת קבלות שבת מקסימות ונעימות בליווי נגינה ושירה של כל הציבור את התפילות והשירים שכולנו שרנו פעם בגן, בקיבוץ, אצל סבא וסבתא בבית ולעיתים אף בביתנו אנו. ל-BJ יש גם פעילות חברתית ענפה לחברי הקהילה והם גם מנהלים בית מחסה להומלסים. ממש רוח יהודית!
מעבר לזה בכל יום אני מכירה אנשים חדשים, כך שחיי החברה שלי הולכים ומשתפרים. אמנם מבחינה חברתית אני עוד לא מרגישה 100% בבית, אבל לפחות אני כבר לא מרגישה את הבדידות המעיקה שהיתה לי פה בהתחלה.
ומה עם הים אתם שואלים? ובכן – אל הים אני מתגעגעת יותר מהכל. יום אחד נסעתי במיוחד לקוני איילנד כדי לראות ים ושחפים וזה עשה לי טוב רק לנשום את האויר המלוח. ביום אחר יצאתי במסע חיפושים אחרי מרינות באיזור שלי. במנהטן עצמה יש איזה 2.5 מרינות מצחיקות, אבל בג'רזי סיטי שמהצד השני של ההדסון יש כמה מרינות יותר גדולות. אני מקווה שאני אמצא לי פה בקרוב איזה חבר או שניים עם יאכטה – וככה לפחות אני אוכל לחזור להרגיש את מי המלח זורמים לי בעורקים. בינתיים אני מסתכלת בעיניים כלות בתמונות ובסרטים שלי ושל חברי מהפלגות שלקחתי בהן חלק, ובעינים כלות יותר בתמונות ובסרטים של החברים שלי שממשיכים להפליג בשגרה ובחופשה בחו"ל. זה גם משהו!
מתישהו לפני מרץ אני אגיע לארץ, אבל אני עוד לא יודעת מתי. מבטיחה ליידע מראש.
עד אז – אתם מוזמנים לשמור איתי על קשר – ואני מתכוונת לכך בכל הרצינות!
אימייל: nitzantzan@gmail.com
סקייפ: nitzantzan
פייסבוק: Nitzan Levy
טלפון נייד: 057-9460502 (מספר ישראלי עם עקוב אחרי לנייד האמריקאי שלי! לכם זה עולה כמו שיחה בארץ! ולי זה לא עולה יותר משיחה מקומית!)
טלפון נייד בארה"ב: 1-646-203-5789+
נשיקות לכולם!
והנה כמה קישורים לתמונות מהזמן האחרון:
http://picasaweb.google.com/nitzantzan/NewYorkSeptember2009?authkey=Gv1sRgCKDpnvve66mk2wE#
http://picasaweb.google.com/nitzantzan/NewYorkSeptember2009SeeSea?authkey=Gv1sRgCMfOx5vJ6ObqFg#
http://picasaweb.google.com/nitzantzan/FreeIranNearTheUNAndPublicLibraryTourWithEtaySept2009?authkey=Gv1sRgCO-j1c-D6b6bjgE#
http://picasaweb.google.com/nitzantzan/SeeSeaNewYorkNewJerseySept2009?authkey=Gv1sRgCIbP2O-2w-Iw#
טוב... אז מעשה שהיה כך היה...
זוכרים שלפני 10 פוסטים ו-8 חודשים מכרתי את העסק והחלטתי לצאת להרפתקה? ובכן – ההרפתקה ההיא הגיעה אל סופה. אחרי שסיימתי שלב בחיי הרגשתי צורך עז לקחת חופש של שנה מהחיים ולעשות משהו אחר ולא מחייב, שעיקרו עיסוק בתחביב שגורם לי להרגיש הכי הכי בעולם – השייט. לצערי לאחר 3 חודשים של חיפושי עבודה אינטנסיביים בקריביים ובים התיכון – הבנתי שזה כנראה לא יקרה. הסיבה העיקרית שבגללה זה לא קרה היא המיתון ועודף כוח האדם שהיה בתעשייה. הסיבה העוד יותר עיקרית – היא שזה פשוט לא היה צריך לקרות. לא נכנסת פה לענייני ניו אייג' או דת, שיחות עם הקוסמוס או ידה המכוונת של ישות אלוהית/כל יכולה כלשהי, אבל בשורה התחתונה, גם תוך כדי חיפוש העבודה על יאכטה הבנתי שזו לא תהיה הפלגת חיי. את הפלגת חיי אני מדמיינת בשלב בחיים בו אני לא מודאגת מכלום, חוץ מאשר אולי כמה מים ואוכל יש לי בסירה, כמה דלק ומה מזג האויר. בהפלגת חיי אני לא רוצה לעבוד בשביל מישהו, אני רוצה להנות בשביל עצמי. בהפלגת חיי אני רוצה להרגיש חופשיה לעבור ממקום למקום בלוח זמנים שלי. בהפלגת חיי אני רוצה שקט ושלווה. בקיצור – הבנתם...
אחרי שהבנתי את זה, הייתי פשוט צריכה לחזור למסלול החיים. לשמחתי היתה לי הפריוויליגיה להתלבט איפה אני רוצה להמשיך את מסלול החיים – האם בארץ המוכרת, החמה, המחבקת עד חנק שלנו (לטוב ולרע), או שמא הגיע זמני לעשות משהו אחר: התנסות בחיים אחרים, במדינה אחרת, תרבות אחרת והתחלה מקו זינוק חדש. בחרתי באופציה השנייה כי הרגשתי שבשלב זה בחיי משנה מקום – בהכרח משנה מזל. אני אוהבת את הארץ מאוד ואני אוהבת את החברים שלי והמשפחה שלי שחיים בה. אבל אם אני אוהבת חומוס זה לא אומר שאני לא יכולה לאהוב גם המבורגר... רק שלפעמים בא לי חומוס ולפעמים בא לי המבורגר. אז החלטתי לבחור עכשיו בהמבורגר ולקינוח לאכול תפוח :-).
אז עברתי לניו יורק לפני 4 חודשים. גם כאן ההתחלה היתה קשה, ולקח לי הרבה זמן למצוא את עצמי: למצוא לי דירה, עניין, עבודה, חברים, את הקפה שלי ועוד מיליון דברים שלא חושבים עליהם לפני שמחליטים לעבור למדינה אחרת. אבל לאט לאט החיים מתחילים להכנס למסלולם. גם אני עוברת שינוי ומבינה מחדש דברים שחשבתי שכבר שכחתי כמו: לגור שוב עם שותפים (יש לי שניים כאלה! אני – שלא גרתי עם שותפים כבר יותר מ-6 שנים!), להתחיל עבודה חדשה כשכירה (אחרי 4 שנים כעצמאית) ואפילו איזה סוג שמפו ושקיות אשפה לקנות ב-Duane Reade... להבין מהי חברות טובה – ובהזדמנות חגיגית זו אני רוצה להודות לכל החברים שלי כאן, בעיקר למאיה ובועז – שאירחו אותי בביתם ועזרו לי בצעדיי הראשונים בעיר, ותודה גם לחברים הטובים שלי מהארץ ולמשפחה שלי שמלווים אותי מידי יום בטלפון, במסנג'ר, בסקייפ, בפייסבוק ובמייל. למרות שבשנים האחרונות נהיה קל לשמור קשר – צריך לבחור לשמור עליו, וזה כל הקסם...
אז מה קורה איתי בתכלס?
אני גרה ב-Upper West Side של מנהטן, בלוק אחד מהסנטרל פארק. אני משתדלת לעשות ג'וגינג פעמיים – שלוש בשבוע, וכל בוקר בדרכי לסאבווי אני מתפעמת ומתרגשת מצבעי השלכת. יש לי קפה שכונתי וכמה מסעדות טובות באיזור, קולנוע לסרטים זרים (בלינקולן פלזה – מול הלינקולן סנטר), חנויות שאני יודעת שכדאי לקנות בהן, אבל עדיין לא מצאתי פאב שכונתי שיענה על הצורך של לרדת-רגע-לשתות-מתחת-לבית. לא נורא – בינתיים אני הולכת לפאבים שכונתיים בשכונות של אחרים :-).
לפני חודש התחלתי לעבוד במשרד הידידים האמריקאיים של המוזיאון הלאומי למדע בחיפה – מדעטק. במסגרת תפקידי אני אעסוק בהרחבת והעמקת הקשר עם התורמים האמריקאים של המוזיאון, שיווק ואירועים. חוצמזה – אני עושה גם בייביסיטר ועובדת פעם בשבועיים בפעילות שנקראת Israeliness – פעילות להורים וילדיהם הצעירים (מגיל 0 עד 7) – ישראלים שחיים בניו יורק. הפעילות כולה מתנהלת בעברית, ובכל פעם עושים פעילות בנושא נבחר אחר: חגים, עונות השנה, תל אביב וכו'. הפעילויות נמשכות שעתיים וכוללות עבודות יצירה, בישול ואפייה, הפעלה מוזיקלית (שירה וריקוד) וג'ימבורי. דרך הישראלינס אני מצליחה להכיר ולשמור על קשר עם ישראלים רבים שחיים פה – וככה להרגיש בבית גם בחו"ל :-). אני גם הולכת לבית כנסת – ולא – לא בגלל שאני מתחזקת... המרחק מהארץ גרם לי להתגעגע לכל מיני דברים שהיו מובנים לי מאליהם בחיי שם. בארץ בכל יום שישי אחר הצהריים יורד שקט על ישראל, שקט ששורה עליה עד מוצאי שבת. אמנם רובנו בארץ לא שומרי שבת, ורוב המקומות פתוחים – אבל בכל זאת יש מין תחושה חגיגית שקשה להגדיר אותה. הצורך שלי לשחזור התחושה הזאת הביא אותי לקהילת בני ישורון (הנקראת בקיצור BJ), קהילה קונסרבטיבית שמנהלת קבלות שבת מקסימות ונעימות בליווי נגינה ושירה של כל הציבור את התפילות והשירים שכולנו שרנו פעם בגן, בקיבוץ, אצל סבא וסבתא בבית ולעיתים אף בביתנו אנו. ל-BJ יש גם פעילות חברתית ענפה לחברי הקהילה והם גם מנהלים בית מחסה להומלסים. ממש רוח יהודית!
מעבר לזה בכל יום אני מכירה אנשים חדשים, כך שחיי החברה שלי הולכים ומשתפרים. אמנם מבחינה חברתית אני עוד לא מרגישה 100% בבית, אבל לפחות אני כבר לא מרגישה את הבדידות המעיקה שהיתה לי פה בהתחלה.
ומה עם הים אתם שואלים? ובכן – אל הים אני מתגעגעת יותר מהכל. יום אחד נסעתי במיוחד לקוני איילנד כדי לראות ים ושחפים וזה עשה לי טוב רק לנשום את האויר המלוח. ביום אחר יצאתי במסע חיפושים אחרי מרינות באיזור שלי. במנהטן עצמה יש איזה 2.5 מרינות מצחיקות, אבל בג'רזי סיטי שמהצד השני של ההדסון יש כמה מרינות יותר גדולות. אני מקווה שאני אמצא לי פה בקרוב איזה חבר או שניים עם יאכטה – וככה לפחות אני אוכל לחזור להרגיש את מי המלח זורמים לי בעורקים. בינתיים אני מסתכלת בעיניים כלות בתמונות ובסרטים שלי ושל חברי מהפלגות שלקחתי בהן חלק, ובעינים כלות יותר בתמונות ובסרטים של החברים שלי שממשיכים להפליג בשגרה ובחופשה בחו"ל. זה גם משהו!
מתישהו לפני מרץ אני אגיע לארץ, אבל אני עוד לא יודעת מתי. מבטיחה ליידע מראש.
עד אז – אתם מוזמנים לשמור איתי על קשר – ואני מתכוונת לכך בכל הרצינות!
אימייל: nitzantzan@gmail.com
סקייפ: nitzantzan
פייסבוק: Nitzan Levy
טלפון נייד: 057-9460502 (מספר ישראלי עם עקוב אחרי לנייד האמריקאי שלי! לכם זה עולה כמו שיחה בארץ! ולי זה לא עולה יותר משיחה מקומית!)
טלפון נייד בארה"ב: 1-646-203-5789+
נשיקות לכולם!
והנה כמה קישורים לתמונות מהזמן האחרון:
http://picasaweb.google.com/nitzantzan/NewYorkSeptember2009?authkey=Gv1sRgCKDpnvve66mk2wE#
http://picasaweb.google.com/nitzantzan/NewYorkSeptember2009SeeSea?authkey=Gv1sRgCMfOx5vJ6ObqFg#
http://picasaweb.google.com/nitzantzan/FreeIranNearTheUNAndPublicLibraryTourWithEtaySept2009?authkey=Gv1sRgCO-j1c-D6b6bjgE#
http://picasaweb.google.com/nitzantzan/SeeSeaNewYorkNewJerseySept2009?authkey=Gv1sRgCIbP2O-2w-Iw#
